ערב אחד לא ידעה ענת להחליט
מה תאכל לארוחת-ערבית.
לילה ירד ושחורים השמיים:
ביצה קשה
או רכה,
חביתה
או
עין?
ישבה וחשבה וחשבה וחשבה.
עם מזלג וסכין
וכפית ומפית
ולא ידעה מה להחליט.
בא דוד משה
ואמר בקול קשה:
אם לא תאכלי
לא תגדלי! אמר אחיה יונתן:
אני מכיר סיפור על ילד קטן
שהיה אוכל ביצים כמו שאוכלים ליפתן.
רק אבא אמר:
היא ילדה קטנה אבל פיקחית
תנו לה לחשוב ובסוף תחליט.
והיא יושבת ויושבת חושבת וחושבת.
ולילה סביב סביב -
כוכבים
כמו עיניים
מציצים בחלון
מכל השמיים.
ביצה קשה או רכה
חביתה
או עין?.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©