כל שירי עם הרוח הרקיעו
אל מעבר לים הכחול,
התנגנו בהמון והגיעו
עד לקצה העולם הגדול. מיזמורי הנשמה,
פיזמוני הדממה,
כל שירי השמחה והחופש
לי יפו כתמיד
אך נוגן בי יחד,
זה השיר, זה השיר שבלב. ושטפו השירים עם הלילה
כנהר ציבעוני ושיכור,
כמו עיר אדירה שלא די לה,
כמו הים כי יסוב לאחור. מיזמורי. את שירת העולם כבר שבעתי,
נישמתי אל הבית פרחה,
ושירות שעד הנה נשאתי
אזמר ואשמור לכבודך. מיזמורי. והיום אם דרכי שוב דוהרת
ושירי בעולם שוב סובב,
עוד אשמור לאנשי העופרת
את השיר האחד שבלב. מיזמורי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©