ענוג, ענוג, מגע כפותיך
עמוק, עמוק כמו יין ישן.
בי עובר שנית הרעד ולעולם איני נרגעת,
עד שידי אט אט נוגעת בך.
אט לאט אני נפתחת,
בצווארי עולה הפחד
איך אעבור את זה הנחל שוב. אל תשכח אל תשכח
שאהבנו כל כך
את לכתי אחריך במדבר,
אל תיקח אל תיקח,
את העצב הרך
של מגע הבשר בבשר.
בוא אלי, עוד נותרה בי אהבה
בוא אלי, לא כיסה אותה אבק
ומתחת לעפר עודה נושמת
אל תשכח, אל תשכח. עמוק, עמוק הים שנרגע בי,
רחוק, רחוק נשבר השרב
את גופי אני עוטפת,
את הגשרים אני שורפת
לעולם איני נסחפת שנית.
רק הקמטים שעל המצח
והתוגה שבי הנצה
הם שיעידו כי הפצע חי. אל תשכח אל תשכח.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©