דלת נסגרת בחושך צעדים מתרחקים בחדר מדרגות בת זונה, הייתה לנו תכנית אחרת תסתכלי עכשיו - כלום לא טוב הכול סוף אל תחזרי אני אוהב אותך יותר מאז שעזבת ובז לעצמי כשאני כותב את זה אם בכית באמת בלילה ההוא הדמעות שלך עוד אצלי על הכר אני שומר על הכל כמו שהיה, לא עוזב תמונה של שנינו עוד מחכה על הקיר אני מביט בה כמו הייתה מראה עצמים בראי תמיד קרובים יותר מאיך שהם נראים
ואולי כבר אז את היית רחוקה אל תחזרי כמו הפעם שהזדיינו על מעקה הגג בלילנבלום הגוף שלך באוויר, הגב אל הים וצחקתי שאם לא עכשיו כבר לא אעזוב אותך לעולם אני עוד חוזר לשם לפעמים, לשקיעות בימים אורך החיים של העצב קצוב השגרה בסופו של דבר תגמור גם אותו ומכל הדרמה הגדולה בה משחקים הרגשות יישארו רק כמה תמונות, כמה שורות אל תחזרי אמרת שגם בימים המוארים שלנו החושך הסתובב בתוכי כמו חיה כלואה אמרת שאם כל מה שאני רוצה זה לכתוב וכל מה שאני יודע לכתוב זה עצב אז עצב זה כל מה שאני אקבל (כל מה שאני אקבל זה עצב - תמיד אובד באור) את מכירה אותי טוב ילדה טוב, טוב מאוד, טוב מדי ובכל מקרה מסתבר עכשיו שאת מכירה אותי טוב מכדי להישאר אל תחזרי יוצא מהפאב הקרוב עם זיון שלא יחזיק גם את הלילה מתעורר בחושך ושולח אליך יד מלטף אותך לא מודע מתוך חלום התחושה באצבעות שונה כשהעיניים מתרגלות למציאות בחדר - זו לא את שם הגעגועים חוצים את המיטה ומתיישבים על החזה כמו חתול עייף פוצעים את העור בציפורניים הקטנות החדות של הזיכרונות שלנו אל תחזרי אז תעזבי עכשיו תל אביב בסוף שואבת את כולם מהבתים סהרוריים הם יוצאים מהמיטות הזוגיות צועדים אחרי החליל לכל מקום שיש בו מוזיקה מתיישבים על כיסאות ארוכים ומתחילים לשתות אל תחזרי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©