אולי זאת בכלל לענת הימים המרים
ימי חשבון על חשבון האדם הפשוט
אנחנו כמו פסלים של מלח עגומים
והקרב הדובר שוחק את הצחוק על פנינו סלח לי אם לעגתי לך אלוהים
הידעת שאין כופר נאמן ממני?
רציתי להיות מוקיון בגנך וצחקתי
צחוק אחד מתריס והשער נסגר אחרי אלוהי האירה עיני
פן אישן המוות ומה חשבת כשהענקת לנו מילים?
שלא נחדד עפרונות? שנותיר מזבח יבש?
אתה אלוהי לנצח משופד על ליבי
אכול ממנו ושבע גם אם זעיר הוא אולי זאת בכלל השבת שגוועה בשנתה
ושבוע של זעם דופק ממהר על הדלת
עד אנה ה' תשכחני נצח
עד אנה תסתיר את פניך ממני? אלוהי האירה עיני
פן אישן המוות.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©