עיתים אני נדמית לי, אדמה. אני חמה, אני סודות זרעים וקש, אני נמצאת תמיד בתוך דממה. אני אומרת, ואתה - לא חש. עיתים אני נדמית לי כחיה, כולי כבדות, רפיון - חשש. אני דואגת לנוחות ולמחיה, אני אומרת, ואתה - לא חש. אני יוצרת משהו שלא היה, כי בי נרקם כעת אדם חדש. אני אומרת זאת, אני בוכה, אני אומרת, ואתה - לא חש. עיתים אני נדמית לי, אלוהים. אני יוצרת בי חיים, דבר חדש. בלילה, בין שמיכות לכוכבים, אני אומרת, ואתה - לא חש. אני יודעת שאתה דואג, אתה אומר "אשתי", נושק, נרגש, אך איך אסביר את הנרקם והחוגג? אני אומרת, ואתה - לא חש. אני יוצרת משהו שלא היה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©