מעברו השני של הקו
את אומרת מלים כואבות
ואני מאזין בעודי משתאה
אם אבדו באמת התקוות.
ואת נערה, לא אישה לא ילדה,
מתכנסת בפנים, חברה לדמעה.
אפלה בתוכך והנך בודדה,
אין איש שיצחק לך קמעא. אין פתרונים בדמעות, ילדתי
כי הבכי משחרר לשעה.
אם תהיי קשובה לתשובות שאתי,
הן תבאנה מעט רגיעה. המרוץ לחיים הוא קשה ואכזר
וירמוס ברגליו חלומות חבויים
הרוצים רק לצאת מכלאם שנסגר
ולקחת חלקם בחיים.
הוא רומס ודורס ואינו מתחשב
בתקוות רדומות ורגשות נסתרים.
הוא אבי-הדמעה, הוא אבי-הכאב,
הוא העצב בכל השירים. אין פתרונים. אם לבך תפתחי לעולם הרחב
אז תצאי מכלאך ותשובי לחיות
כמצוות-אנשים, בחדוות לב יאהב
כל פריחה ולבלוב בשדות.
כי רבים הדברים הטובים בעולם,
רק הושיטי ידך וקחי לך חלקך.
לא הכל כה שחור ויש בני-אדם
שיוכלו להאיר עולמך. אין פתרונים.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©