צלצול הטלפון הקפיץ אותי כמו אזעקה,
סיפרו לי שאתה גוסס עכשיו במחלקה
ולא הספקתי לבקר אותך.
אחרי כמה ימים נפגשנו שוב -
כלום לא היה אותו דבר,
עכשיו כולם בכו מסביבך,
אחותך הקטנה סיפרה איך הוא נלחם,
לא איבד אמונה, ואז הוא לא נשם. אומרים שבלוויות אתה בוכה על עצמך
הרי התחלת רק עכשיו לחות, הקמת משפחה -
פתאום יש לזה סוף
גם אם תעמוד בחזה חשוף ותצעק, קח אותי
לא תשנה את הסיבוב. שבועות אחר-כך וכמעט נשכח כל העניין
עד שסרטן פגע גם באשתי, עשה אותי קטן
ואין לזה סוף, אין לזה סוף. על כסא קטן אני יושב, והיא על המיטה
מביטה בעירוי נוזל טיפה אחרי טיפה
ואין לזה סוף
אם הכול אקראי כמו שהיא אמרה
למה לו ולא לי, למה לה?
אין לזה סוף
זה לא ממש הוגן, אבל אין מה לעשות
אין לזה סוף.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©