בחיוך שלה, בניגון קולה
לא פתחה את ליבה הסגור
יום אחד עצוב נעלמה בלי שוב
לא חזרה לחדרה השכור ואחר ימים ולילות אימים
היא שלחה לי איגרת אוויר
ובכתב ברור ממקום ארור
היא ביקשה שאסלח ואבין היא תמיד אמרה: בוא נלך לים
ואולי ספינה מקצווי עולם
תתקרב לחוף ותאסוף אותי משם לו הבנתי אז לא הייתי זז
ובסבך נאחז בראשי
לו הייתי חש איך כוחה נחלש
היא היתה עוד איתי, חי נפשי היא תמיד אמרה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©