אני יושבת עם שמעון ומוציאה אהבה, אני יושבת עם לוי ומוציאה אהבה. בינתיים ייבש פרי כתום ויכה באדמה. עד אז תעבור שעת חום ואולי אני אבודה. אולי וכנראה זה הכל יגמר בכי רע. בינתיים אני יושבת, וכמו שוט: צפה, חשכה. (ואולי, אולי אני אבודה.) למי שהיא חיכתה ולא מנחם שזה בעוד שנה, מה אני אגיש לו מלבד ריקנותה? אולי אני בזבזתי את אהבתה? איני מדברת על יצירתה. אומרים שהיא נקרעת בין יצירה לבין אהבה, שרק גל של ריק לבן לא יכה אותה בעינה. (ואולי, אולי אני אבודה). (מעבר לחשבון אני היא בת חובתה. אני בהחלט אשמה! אני לקחתי ממנה אותה! אולי היא הייתה יכולה להיות גדולה! איך שהיא הייתה כבר מחוץ לעצמה.) אולי וכנראה זה הכל יגמר בכי רע. בינתיים אני יושבת, וכמו שוט: צפה, חשכה. (ואולי, אולי אני אבודה.).
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©