את ענוגה, יפת קומה,
אך מעיני נשקף הערב.
אל כפתך האדומה
כל זאבי שוחרים לטרף. עודם רובצים בסוגרם,
הדליקי, בת, אור פנסייך,
הן לא הרעידו מעולם
פחדי הערב את ריסייך. את נשקפה מחלונך,
איך צעד-צעד גש הערב,
איכה ישים על מפתנך,
את שלוותו המאושרת. האירי, בת, חשכת עיני;
שרפים של זמן נוטפים ביער,
נוגים, נוגים הם ניגוני -
כעת, בתי, איני עוד נער. הוי, ענוגה, היי יפה,
אף עת אחדל להיות עוד נער,
היי יפה, כמו סופה
בנפול הארזים ביער!.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©