כמה הם עינו אותי,
הכעיסו עד צאת הנשמה,
אלה מרוב אהבה,
אלה מרוב שנאה. הרעילו לי את הלחם,
ורעל מזגו אל כוסי,
אלה מרוב אהבה,
אלה מרוב שנאה. אך זאת שיותר מכולם
עינתה וגרמה דאבה,
אותי לא שנאה מעולם,
ומעולם אותי לא אהבה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©