בינתיים לא נרדמתי, בחדרי הצליל מוכר
מכוון אותי אל תוך מקום שבו הכול מואר
וזה מוזר שאין בי כוח וכשיצאתי לדרכי פגשתי איש חכם וזר
שאמר לי שאלך בשביל הזה אל מול נהר
לפעמים מותר לברוח ובנהר הזה המים שספוגים דמעות
של אנשים שכאבו קצת לפניי פחות
זה לילה קר בכדיי לשכוח פזמון:
אם החיים מדברים אליי, אז אני מקשיבה
ואם עוד ארצה לדעת אהבה, אז אני מחכה
וגם אם פתאום ישובו לחכות ימים קשים
הם בוודאי האות שזה האור והוא בדרך וכשהלכתי לסמן גם בהרים ובגבעות
שתלתי עצב ושמחה ואז פרחו מצוות
גם בספרים כתוב לשמוח ברחובתיי עייפתי והבטחתי שם עוד לנסות
אדם שלא נשם אבק דרכים, אינו רשאיי לשאוף אוויר פסגות
מאוחר, צריכה לזרוח הכאב חולף, הכאב חוזר, הכאב כואב פחות
מלמד אותי לכתוב את שרציתי להיות
כמו הילדות, הכול בטוח פזמון:
אם החיים מדברים אליי, אז אני מקשיבה
ואם עוד ארצה לדעת אהבה, אז אני מחכה
וגם אם פתאום ישובו לחכות ימים קשים
הם בוודאי האות שזה האור והוא בדרך.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©