פזמון:
אבא לא הבנת מעולם שזה אני
בלילות קורא לך בכל כוחי
תבין אותי.תשמור עליי.תיהיה שם בכל צעד בחיי
אבא לא הבנת מעולם שזה אני
שכל כך זקוק לך ומה איתי
חולפות שנים. ומתבגרים.
ולא מוצא מרגוע לנפשי בית א:
זה מסובך מידיי.מה שעובר עליי
גם הנפש עייפה קצת לפעמים.
זה קצת גדול עליי.אוליי יותר מידיי
לו רק היית ליידי אז החיים. מעבר:
וודאי היו מושכים אותי למקומות
שגם הרגש לא יכול כבר להסתיר. בית ב:
אין סוף לדמעותיי.ומה יקל עליי
אומרים כאב דועך לאט עם השנים.
הכל זה רק אוליי.שואל עצמי מתיי
יהיו גם לי חיים הרבה יותר שפויים. מעבר:
אך בתוכי נותרה תחושה של ריקנות
ומבט שלא צריך כבר להסביר.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©