ואומרים לה מה שרואים משם
לא רואים מכאן
תלויה באויר
רוקדת כמו בובה לצליל מכון
בסוף כל יום היא לבדה הזמן
עובר כבר לא ילדה
והיא מודה איך החיים שלה
בכלל לא בעדה
אמרה שלום ולא תודה והתפטרה מהעבודה
לקחה לה תיק קטן ארזה את התקות
במזודה
כי בספרים שהיא קוראת היו
לה כמה גיבורות
שלא פחדו לרוץ גם כשהשביל
היה מלא בורות
והעולם נותן לה קרב קשה אבל היא תנצח
כי לומדים לפרוץ דלתות כשלא
נותנים לך מפתח
ובנתיים מצב ביניים אין שום דבר בטוח
פורשת מפרשים
היא מחכה לרוח אין לה זמן לנוח
וזה ככה כבר שנים
ואומרים לה מה שרואים משם
לא רואים מכאן
תלויה באויר
רוקדת כמו בובה לצליל מכון
הם אומרים או
כל הדרכים הן מובילות אותה
רחוק אך לאן
כל החיים עוברים מולה כמו סרט
כשהיא היא מסתכלת דרך החלון של הרכבת
מרוכזת רק בעצמה
אישה קטנה עולם גדול אז מה
היא יודעת שההצלחה תבוא עם הזמן
לא להישבר לברוח
לא להישאר לשכוח
לא להיזכר, לומדים לשחות אם
לא רוצים לטבוע
והעולם מפנה לה את הגב אבל היא תתגבר
כשהחיים עוצרים צריך ללמוד
לרוץ יותר מהר
ובינתיים מצב ביניים
אין שום דבר בטוח
פורשת מפרשים
היא מחכה לרוח אין לה זמן לנוח
וזה ככה כבר שנים
ואומרים לה מה שרואים משם
לא רואים מכאן
תלויה באויר
רוקדת כמו בובה לצליל מכון
הם אומרים או
כל הדרכים הן מובילות אותה
רחוק אך לאן
היא כבר לא נשברת יהיה מה שיהיה
חושבת לעצמה
עוד שנייה עוברת רגליים נעוצות
עמוק באדמה
ואומרים לה מה שרואים משם
לא רואים מכאן
תלויה באויר
רוקדת כמו בובה לצליל מכון
הם אומרים או
ואומרים לה מה שרואים משם
לא רואים מכאן
תלויה באויר
רוקדת כמו בובה לצליל מכון
הם אומרים או
כל הדרכים הן מובילות אותה
רחוק אך לאן
.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©