אמא יצאתי מהכלא, עכשיו אני חופשי
והם אינם רודפים עוד אחרי.
חציתי את הגבול הלבן שבראשי,
רק כדי להרגיש שאני חי.
אז עכשיו אני נוסע כאן בארץ רחוקה,
זוכר כל הזמן שאת דואגת לשלומי.
רציתי שתדעי שאין מקום לדאגה
אני כותב ואלוהים יושב אוחז בהגה במקומי.
אמא, יש הרים בשלג שם אי אפשר לראות כלום
הייתי כמו פרש בודד בכביש.
למחוג הדלת לא היה לאן לרדת עוד,
אפשר למות שם בלי שאיש ירגיש
ראיתי בעיני רוחי כבר איך אני נתקע,
כשאז פתאום הפריעה תחנה לחלומי
רציתי שתדעי שאין מקום לדאגה
אני כותב ואלוהים יושב אוחז בהגה במקומי.
אמא, לפעמים הדרך מסרבת להיגמר,
אני יוצא עם שחר וחונה עם השקיעה.
אין עם מי לחלוק, אין עם מי לדבר,
בן - אדם יכול בקלות להשתגע.
אז אני קונה בדולר כוס קפה להירגע,
לוקח שאיפה מהניגון המקומי.
רציתי שתדעי שאין מקום לדאגה
אני כותב ואלוהים יושב אוחז בהגה במקומי.
רציתי שתדעי שאין מקום לדאגה
אני כותב ואלוהים יושב אוחז בהגה במקומי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©