הדיכאון הזה שמלוה אותנו בגיל הנעורים
אלף שיכנועים עצמאיים לא מעלים חיוך אחד על הפנים
משוכנע שהסיבות מוצדקות
שאין לך תירוצים
ושוב סיגריה שגם הפעם לא תעזור
היא רק תבנה בועה קטנה שתתנפץ מידי פעם
כל פעם בצורה שונה
כי היא איננה המציאות היא רק מקום מפלט מגיל הנעורים
ודמעה שמתפרצת החוצה קורעת את ליבך
אתה שבוי בתוך קליפה של בדידות שמתפרקת מעצמה
ודמעה שמתפרצת החוצה קורעת את ליבך
אתה שבוי בתוך קליפה של בדידות שמתפרקת מעצמה
שמתפרקת מעצמה
עצוב, כמה פעמים המילה הזו מוזכרת
ושוב המחשבה נעצרת, אבל אתה לא מקשיב לעצמך
אולי משום שהרבה יותר קל לשקוע מאשר
לשכנע את עצמך שללכת קדימה זה לאו דוקא
לחשוב על העתיד שאותנו זה מפחיד
למרות מה שחושבים את גיל הנעוריםפזמון
ושוב עוד קלישאה שנשלחת לאויר
ולוקחת עימה את אותן התקות שנבנו מתוך אשליה
לא צלצלת כבר שבועיים ואני מול הטלפון אני
מנסה להבין
מה יותר מהר מהירות האור מהירות הקול
הניסוי עוד לא החל
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©