כמה יופי, כמה הרס
כמה תוהו, כמה אש
כמה שביקשתי אז, לילית
את שאסור לי לבקש
את לא היית שלי אף פעם
תמיד קרא לך המדבר
האם מצאת שם את הטעם
האם גם שם ליבך סער
אינך שייכת לדבר ודבר אינו שלך
לא היה מקום לי בחייך
אף פעם לא היה מקום לשנינו בתנך
אז המשכתי בלעדייך
הזמן שלנו תם
ואהבתי את חוה
לא אותו אדם
אבל כשאני נזכר בכל הרע
וגם בטוב
קשה שלא לחשוב
איזה עולם היה נברא
איזה עולם היה נברא
לא טוב היה לבד
וכן אהבנוהיו עתות שלום
חגגנו אז עולם שאך נולד
בגדי החג היו העירום
אני שונא אותך לילית
תמיד רצית להיות מעל
תמיד חשבת שאת יודעת
לא אכלת מעץ הדעת בכלל
אינך שייכת לדבר ודבר אינו שלך
לא היה לי מקום בחייך
אף פעם לא היה מקום לשנינו בתנך
אז המשכתי בלעדייך
הזמן שלנו תם
ואהבתי את חוה
לא אותו אדם
אבל כשאני נזכר בכל הרע
וגם בטוב
קשה שלא לכתוב
קשה שלא לכאוב
קשה שלא לחשוב
איזה עולם היה נברא
איזה עולם היה נברא
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©