עלי האהבה מפוזרים הרחק מכאן
אוסף אותם אל מול רחוב ישן
רחוב בו קופידון נושא שלכת
ובגן הזה יש חלומות קסומים
קוסמים ומקומות מוארים
פיות ואהבות, שם חיים אחרת
אורות הים עלינו משקיפים משם
פתאום כבו כשחלומי נרקם
וזה הזמן לרצות, לשיר לגשת
ואיך אפשר לישון כשהעצב גר אצלי?
ואיך אפשר לחיות כשהלב כבר לא שלי?
כמה את תרצי ללמוד מהעבר?
תראי, זה הזמן שלנו
באותו החדר בו הכול מוסתר
אני ואת ושיר מוכר
מילים שמכונות אותך ללכת
אל אותו הגן, הקסם המואר
גם אם תשכחי? אני נשאר
וקופידון עכשיו עוצר מלכת
אולי טעיתי כשאמרתי שאינך לא יכולה
שוב לאהוב אותי כמו פעם
כי הלב שלי שלך, שלך
ואיך אפשר לישון כשהעצב גר אצלי?
ואיך אפשר לחיות כשהלב כבר לא שלי?
כמה את תרצי ללמוד מהעבר?
תראי, זה הזמן שלנו
ואיך אפשר לישון כשהעצב גר אצלי?
ואיך אפשר לחיות כשהלב כבר לא שלי?
כמה את תרצי ללמוד מהעבר?
תראי, זה הזמן שלנו
הזמן שלנו
ועכשיו כמו בריאה את מופיעה
צלילים שמנגנים שקיעה
קוסמים שנעלמו עם בוא שלכת
ובגן הזה הפכה לשלוט דממה
הפיות עזבו, אין אהבה
כי את בחרת לראות אותי אחרת
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©