ועדיין רוקד איתך בראשי,
מביט בשעון וכמעט חמש ושלושים,
ואם לא תגיעי עד שש, אתייאש,
אך אעמוד פה מחר מול אותם ברושים.
ועדיין אוהב עם הזמן, עם כל צעד
וזוכר עוד היטב איך את אמרת:
"אחרי שתי פעמים טובות באה פעם,
שהורסת אותנואז זה נגמר".
ונוסע עדיין באותה מכונית משומשת,
קרוב לודאי עם מנוע הרוס.
ויודע שאין אפשרות נוספת,
מלבד להתחיל איתך באותו הריקוד. מעבר כמו הפתיחה
והכל מסתחרר כמו סוסים דוהרים בתוך חדר,
סומך על ידך, לא תתני לי ליפול בטעות,
ואני מצטט כמו מלומד מתוך ספר:
"סינדרלה שלי - נרקוד ונמות". פזמון
שמי העיר אדומים ואת בי פוגעת,
ושני ילדים צוחקים מהשיר,
כי איך את לא באה, איך את לא באה?
קבענו לרקוד בחמש ושלושים.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©