חזרתי לפנה ההיא בקרן הרחובות
אל המקום שבו קראת ולא עניתי
הנה את שם אהובתי, מתשת מקרבות
ומדמעות שלא יבשו כי לא בכיתי
אז את ידך העיפה כל - כך נתתי בידי
ואת גופך זערורי אלי חבקתי
ואת ניחוח התמימות האביבי של ילדותי
עמק לראותי נשמתי
לה לה לי לי לי לי
לה לה לי לי לי
לי לי לי לי לה לה
לה לה לי לי לי לי
לה לה לי לי לי
לי לי לי לי לה לה
ואת תלית בי את עיניך היפות, הצלולות
ואת שתקת וצעדך כל - כך בטוח
ושתיקתך ספרה את זכר הפחדים והלילות
והימים הבודדים לבד ברוח
אחר כך על דרקון ידידותי בקו החוף
דהרנו לנו כמכות ירח
ואת החשך הגדול והגמור שאין לו סוף
כמו פנס אור חיוכך פלח
לה לה לי לי לי לי
לה לה לי לי לי
לי לי לי לי לה לה
לה לה לי לי לי לי
לה לה לי לי לי
לי לי לי לי לה לה
וכששאלתי אם עיפת
אם להפסיק, אמרת חבל
שמבפנים כלל לא רואים מה שבחוץ
מי שעיף, אמרת, זה מי שלא התחיל בכלל
אבל אני תמיד רוצה, תמיד לרוץ
וכשרציתי להגיד שלעולם לא אעזב
אמרת שלעולם זה המון זמן
במקום להשבע עדיף כבר לאהב
ולהודות על מה שיש מה שנתן
לה לה לי לי לי לי
לה לה לי לי לי
לי לי לי לי לה לה
לה לה לי לי לי לי
לה לה לי לי לי
לי לי לי לי לה לה
לה לה לי לי לי לי
לה לה לי לי לי
לי לי לי לי לה לה
לה לה לי לי לי לי
לה לה לי לי לי
לי לי לי לי לה לה
וכשרציתי להגיד שלעולם לא אעזב
אמרת שלעולם זה המון זמן
במקום להשבע עדיף כבר לאהב
ולהודות על מה שיש מה שנתן
להודות על מה שיש מה שנתן
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©