נשיר לכם ניגון ישן,
ניגון ישן על מעיין,
על מעיין שובב.
מימיו היו צלולים צלולים,
גליו היו כחולים כחולים
מעל לחול זהב.
היה נוצץ באביבים,
היה נושק אבי אבים,
חוצה שדות דגן.
היה מרוה נודד עייף
ולאילן
המתכופף
את חיותו נתן.
אבל בעומק נשמתו המה המה
וערגתו שפך לסהר וחמה -
ישאף לנעלם ולחלום יכמה
ולא ידע אל מה אל מה.
שמע האל למעיין
וכל מבוקשו נתן
ויוליכו לים.
הים בקצף הלבן
בלע את שיר המעין
וגורלו נחתם.
הים גדול. מבוע קט
מתקו נמלח, שירו אבד
לא עוד ירוה נודד.
ורק דייג אחד קטן
שמע את בכי המעין
אשר ביקש לצאת.
אבל בעומק נשמתו המה המה
וערגתו שפך לסהר וחמה -
ישאף לנעלם ולחלום יכמה
ולא ידע אל מה אל מה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©