ארבע ארבעים אחר הצהריים
שעון חורף שעת שקיעה
יושב באוטובוס
שורה אחת לפני האחרונה
מביט מהחלון החוצה
אל רחוב הומה אדם
חושב עלייך
והעולם סביבי דועך ונעלם
זה נדמה שאנשים הולכים
בקו ישר אל עבר השקיעה
וכל אחד מהם אני
ואור השמש הוא האור שבפנייך
זורחות משמחה
פנסי רחוב הופכים לפתע
שלל גחליליות
שמסמנות לי באורן את הדרכים
שאלייך מובילות
השמש כבר ירדה
השמיים מתלבשים בארגמן
אני כותב חסר מנוח
מחכה שיעבור הזמן
באוזניות ״כלים שלובים״
הסוללה קצת חלשה
ממלמל את המילים בשקט
כמו תפילה קדושה
זה נדמה שאנשים הולכים
בקו ישר אל עבר השקיעה
וכל אחד מהם אני
ואור השמש הוא האור שבפנייך
זורחות משמחה
פנסי רחוב הופכים לפתע
שלל גחליליות
שמסמנות לי באורן את הדרכים
שאלייך
זה נדמה שאנשים הולכים
בקו ישר אל עבר השקיעה
וכל אחד מהם אני
ואור השמש הוא האור שבפנייך
זורחות משמחה
פנסי רחוב הופכים לפתע
שלל גחליליות
שמסמנות לי באורן את הדרכים
שאלייך מובילות
אלייך מובילות
אליייך
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©