כשעלו הבילויים מלאי תקות
ויתד תקעו בארץ האבות
בקדחת הם חלו פה
מחמסינים הם סבלו פה
אבל משהו לחש בלבבות -
אם זה טוב ואם זה רע
אין כבר דרך חזרה.
אין כבר דרך ח ז ר ה !
על סוסים רכבו עם חרב ומקל
לגרש כל מתנקש ומתנכל
ברחובות ובגדרה
פתח תקוה וחדרה
הם קראו לפלשתינה - ישראל.
אם זה טוב ואם זה רע.
כשהגדוד, עם פרוץ מלחמת העולם,
אל הקרב יצא לשמור על כבוד העם
אז העיר בקול רעדה -
מה יקרה לו בבריגדה?
אך הגדוד כולו כאיש אחד רעם:
אם זה טוב ואם זה רע.
כשהוקמה המדינה באש קרבות
עוד הבריטים לא נטשו את התקות
הם ביקשו: נחזור לרגע
נחסל פה את הנגע
אך אנחנו רק קראנו: "בלי טובות".
אם זה טוב ואם זה רע.
והיום, שנית, עברנו בעשן
והגענו לסואץ ולטירן
לא עצרנו, לא עייפנו
רק את השלום רדפנו
ואנחנו עוד נביא אותו לכאן.
אם זה טוב ואם זה רע
אין כבר דרך חזרה.
אין כבר דרך ח ז ר ה !
.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©