את שוכבת על הספה שבסלון
ומדגמנת בעירום לשיר החדש שלי
אני מלחין לך את האגן בסגנון פולק אמריקאי ישן
"למה דוקא פולק?" את שואלת
"זה.אומנות! כן, תביני זה. אומנות."
אני אומר לא לזוז
זוג שדייך בדיסטורשן, זוג עינייך בריורב
או, כמה שאת יפה
צחוקך המתוק זה וגנר, השלוה שלך ראול
אוי, כמה שאת יפה
עכשיו אני יושב על הכורסא שבסלון
ומדגמן לך מילים בהגיון לציור החדש שלך
את מציירת על הבד עם המכחול את הלב שלי כריבוע שחור
למה דוקא שחור אני שואל
Well זה אומנות Hello כאילו. אומנות. את אומרת ,
לא לשתוק
"ספונג'ה" סוריאליסטי, "אהבה" באור וצל
אוי, כמה שזה כואב
"אמא שלי" פיקאסו, "אמא שלך" גוגן
אוי, כמה שזה כואב
-
לא לנשום
השמחה שבי זה לנון, העצבות שבך זה קייב
השגעון שלי זה ואן - גוך, השתיקות שלך זה רפאל
אהבה באור וצל אהבה באור וצל
.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©