שישי בצהריים לא הייתם מבקשים
אם לא הייתי באה
אוטובוס אחרון, שלוש שעות כבישים
לאט אני נרגעת.
הנוף מוחלף בסדר: בתים, שדות, הרים
ציפור אחת נודדת
כרטיסיה הלוך ושוב ממני להורים
כל ניקוב אני נפרדת.
מה יגידו כשתיכנסי לחדר אוכל יחפה
"היא לא כל כך רזה בעצם,
היא לא כל כך יפה".
והמיכל תמיד מלא, אפשר לברוח
עכשיו כשיש לי מכונית,
תדעו לכם, אני עדיין מבדילה
בין פרג לנורית
שישי בצהרים אין ריחות של תבלינים,
האור חזק פוגע
האדמה חמה אין צל, יש רק צללים
העמק משגע!
ויש עדיין מדרכות שאני לא מעיזה
לעבור בהן בערב
ועד היום אני רצה את כל המרחק
עם המספר בגרב.
מה יגידו כשתיכנסי לחדר אוכל יחפה
"היא לא כל כך רזה בעצם,
היא לא כל כך יפה".
והמיכל תמיד מלא, אפשר לברוח.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©