מילים לשיר נדודי השינה של הקבלן אלעזר בן יאיר – יענקל'ה רוטבליט

אַל תְּכַבִּי אֶת הָאוֹר מֹתֶק יֵשׁ עוֹד כַּמָּה שׁוּרוֹת
בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים הַזֶּה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִקְרֹא
יָמִים רְחוֹקִים מִמְּלָכוֹת וְעַמִּים שֶׁהָיוּ וְאֵינָם
צָרִיךְ לַעֲבֹר בַּמוּסַךְ עַל הַבֹּקֶר לִבְדֹּק אֶת הַבַּלָּם

בַּלַּילָה נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ הַבַּרְבָּרִים תָּקְפוּ בַּמִזְרַח
צָרִיךְ לְלַמֵּד אוֹתָם לֶקַח כָּזֶה שֶלֹּא יִשָּכַח -
מְפַקְּדֵי הַצָּבָא הִגִּישׁוּ תָּכְנִית עֲלִיַּת מַדְרֵגָה בַּסֻּלָם
הַבַּרְבָּרִים הָאֵלֶּה תָּמִיד הֵם חוֹזְרִים הֵם לֹא נִגְמָרִים לְעוֹלָם

עַכְשָו אַתְּ נִזְכֶּרֶתֹ לוֹמַר לִי, יָפֶה מִצִּדֵּך, תּוֹדָה
לִפְנֵי הַמּוּסָךְ הַתַּרְמִיל וְהַיֶּלֶד יּוֹצְאִים לַמָּסָּע לִמְּצָדָה

כַּבִּי אֶת הָאוֹר זֶה בְּסֵדֶר אֲנִי כְּבָר אֶקְרָא בַּסָּלוֹן
נִשְנוּש קָטָן עִם הָעָאָרק יַעֲזֹר לִי לִישֹׁן
לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה אֲנִי לֹא נִרְדַּם כָּל כָּךְ טוֹב בַּלֵּילוֹת
בֶּן מֶלֶךְ אָמַר שֶׁהַיּוֹם הוּא סוֹגֵר עִנְיָן עִם הָאִישׁ שֶׁלּוֹ

מַמְלָכָה קְטַנְטַנָּה וּמֻקֶּפֶת אוֹיְבִים וְחוֹמָה בְּצוּרָה
מֵאָה רִאשׁוֹנָה אוֹ נִדְמֶה לִי שְׁנִיָּה לִפְנֵי אוֹ אַחֲרֵי הַסְּפִירָה
מָה יֵשׁ לְגִילָה שֶׁל מוֹטי נֶגְדִּי לֹא יוֹדֵעַ אֲבָל הִיא שָוָה
לֹא זוֹכֵר כְּבָר מָתַי אַתְּ וַאֲנִי עָשִׂינוּ בִּכְלַל אַהֲבָה

לֹא אָמַרְתִּי שֶׁאַתְּ אֲשֵמָה, לֹא נָכוֹן, רַק צִיַּנְתִּי עֻבְדָּה
עֲטוּפָה בִשְּׂמִיכוֹת וְכָּרִים וּכְסָתוֹת מְבֻצֶּרֶת כְּמוֹ מְצוּדָה

כִּמְעַט כְּלוּם לֹא נִשְׁאַר מִן הָעָארָק אוּלַי גַּם אַתְּ כְּבָר שׁוֹתָה
אִם אֲנִי לֹא זוֹכֶה בַּמִּכְרָז הַפַּעַם בֶּן מֶלֶךְ עָף בִּבְעִיטָה
לֹא אִכְפַּת לִי אָחִיו הַמַּנְכָּ"ל לֹא הַשַּׂר לֹא מוֹטִי וְגִלָּה שֶׁלּוֹ
הוּא שׁוֹכֵחַ שֶׁהוּא עוֹבֵד אֶצְלִי זֶה לֹא אֲנִי שֶׁעוֹבֵד אֶצְלוֹ

טִפְּשִׁים לֹא הָיוּ הַבַּרְבָּרִים הָאֵלֶּה הֵם הִכִּירוּ כָּל שְׁבִיל בֶּהָרִים
בִּשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים צְבָא הַמֶּלֶךְ יָצָא לִקְרַאת מַאֲמָץ עִקָּרִי
אִישׁ זָקֵן וַחֲכַם הַמֶּלֶךְ וְאוֹמְרִים שֶׁאָהַב אֶת הָעַם
אֲבָל רֹב יוֹעֲצָיו וְאַנְשֵׁי הֶחָצֵר רַק רָצוּ לַעֲשׂוֹת לְבֵיתָם

עִם תַּרְמִיל כָּזֶה אַתְּ בּוֹרַחַת?! חָשַׁבְתִּי תִּקְּחִי מִזְוָדָה
סְתָם צָחַקְתִּי וְהַתַּרְמִיל שֶׁל הַיֶּלֶד שֶׁיּוֹצֵא לַמַּסָּע לַמְּצָדָה

הַסָּלָטִים הָאֵלֶּה מֵאֵיפֹה הֵבֵאת טַעַם בַּיִת שֶלִּי לֹא הָיָה
זֶה הוֹלֵךְ עִם נַקְנִיק בְּתוֹךְ הַבָּאגֵט תִּשְׁמְעִי זֹאת מַמָּשׁ חֲוָיָה
עוֹד כּוֹסִית קְטַנָּה לְקִנּוּחַ בִּשְּׁבִיל לְסַדֵּר אֶת הָרֹאשׁ
אֵיפֹה הָיִיתִי בְּסֵפֶר הַגְיָּסוֹת עֲרוּכִים רֹאשׁ בְּרֹאשׁ

נִרְדַּמְתִּי פִּתְאֹם עַל הַסַּפֶּר, לֹא הִרְגַּשְׁתִּי אֲפִלּוּ מָתַי
טוֹב עַכְשָׁו כְּבָר אִישַׁן כְּמוֹ אֶבֶן, שָׁתִיתִי יוֹתֵר מִדַּי
וּמָה זֶה הָיָה שֶׁחָלַמְתִּי גַּם אַתְּ שָּׁם הָיִיתְ עֵרוּמָה
וּבֶן מֶלֶךְ בְּרֹאשׁ צְבָא הַמֶּלֶךְ מוּל בַּרְבָּרִים עוֹלִים בַּחוֹמָה

וְהַמֶּלֶךְ נָדַד בֵּין חַדְרֵי הָאַרְמוֹן וּשְׁנָתוֹ אִתּוֹ נָדְדָה
הוּא אָמַר לִי תִּמְזֹג לִי קְצָת עָארָק וְנַמְשִׁיךְ בְּמַסָּע לַמְּצָדָה

אָז מָזַגְתִּי לַמֶּלֶךְ קְצָת עָארָק וְשָׁתִינוּ אֶת כָּל הַבַּקְבּוּק
וְלִפְנֵי שֶׁנִּרְדַּם כְּמוֹ יֶלֶד כְּסוֹּף תַּלְתַּל בִּזְרוֹעִי חָבוּק
חָשַׁבְתִּי הוּא עוֹד לֹא יוֹדֵעַ כִּי בַּבֹּקֶר רֹאשׁוֹ יֻתַּז
כְּשֶׁלְּפֶתַע צָחַק וְלַחַשׁ לִי אַל תִּדְאַג, תִּזְכֶּה בַּמִּכְרָז

זֶה חֲלוֹם מְשֻׁנָּה אַתְּ שׁוֹמַעַת הַלְּוַאי שֶׁהַמֶּלֶךְ צָדַק
לֹא גָּמַרְתִּי לִקְרֹא אֶת הַפֶּרֶק מִי נִצַּח בְּאוֹתוֹ מַאֲבָק
מָה קָרָה לְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ אֵיךְ נָפְלָה מַמְלָכָה נְצוּרָה
מֵאָה רִאשׁוֹנָה, אוֹ נִדְמֶה לִי שְׁנִיָּה, לִפְנֵי אוֹ אַחֲרֵי הַסְּפִירָה

תָּזוּזִי טִפֹּנֶת מֹתֶק זֶה הָאִישׁ וְהָאַגָּדָה
אֲנִי לֹא אֶשְׁכַּח, הַבַּלָּם, הַמּוּסָךְ, כָּךְ נִמְשַׁךְ הַמַּסָּע לַמְּצָדָה.