למטכ"ל פתאום הגיעה טלגרמה,
וקצין תורן הכריז גיוס מלא.
השליש מהר בלילה עם פיג'מה
לכנס את הקצינים אל המטה.
חיש מהר ישבו כולם סביב ברעד
ראש אג"מ פתח נרגש את הישיבה.
"נתגלתה קבוצה של חיילים בצה"ל
שאמרו שטוב להם בצבא"
טוב להם בצבא.
זאת היתה פשוט סנסציה משגעת.
ובדקו וגם גילו בשלישות
שמקרה נורא כזה הן לא קרה עוד
מן היום שקם צבא לאנושות.
פסיכולוגים וקצינים ערכו משלחת,
להחזיר את החבריא בתשובה.
אך הללו התעקשו, ללא כל פחד,
ואמרו שטוב להם בצבא.
טוב להם בצבא.
הקצינים הלכו עם רצח בעיניים
ואמרו שזאת חוצפה שלא נסלח
כשנותנים להם רונדל - רוצים עוד שניים
ובמקום רובה רצים הם עם תותח
הם ותרו על כל חופשה וכל משכורת
ברצון שומרים במקום כל הכיתה.
בלילות הם לעצמם עורכים ביקורת
והופכים את המיטה.
טוב להם בצבא.
הם תמיד קורנים מרב שמחה ואושר
לבבם תמיד שירה וגיל מלא.
טוב להם כשיש "מסע חגור" בחושך.
טוב להם כשאין בשר ויש פילה.
אין להם תלונות, ואין גם שום מחלוקת
אך תלונה אחת להם בכל זאת יש.
למה זה צריך לקום בשש בבוקר?
למה לא כבר בחמש?
טוב להם בצבא.
כששלחו אותם, סוף סוף, לבית הכלא,
הם אמרו שזה פשוט בית הבראה.
כשנתנו להם מכות בריאות כאלה
הם הושיטו את הלחי השניה.
הם עומדים להשתחרר בעוד שבועיים,
הפיקוד כולו את הימים סופר.
עד שמישהו העיר בקול בינתיים
"מה יהיה אם לא ירצו להשתחרר?".
כי טוב להם, טוב להם בצבא.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©