והוא כבשעון בימי שרב
ירד האופל על העיר
בודדה אני בחדרי
אשר בה
בחלון פנס רחוב מאיר
שוב סובב שעון כאן עד לשמונה
שעת אושרנו
חביבי עוד תשוב
צלצל כבר שמונה
ומתבלט כאן החלל חלל
צלצול נוגה כה עצוב וישן
אני בודדת
ראשי בגד כולי רועדת
אני שלהבת
שדעכה לעולמים
צלצול מזכיר לי רק דבר יקר
צלצל כבר שמונה
רק בשבילנו עולה המחר
נפשי מורדת
למחשבה שלא תשוב
צלצל כבר שמונה
אומר אליך הוא ישוב נפשי מורדת למחשבה שלא תשוב
צלצל כבר שמונה
אומר אליך הוא ישוב אומר אליך הוא ישוב.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©