יש לי רק את עצמי
השאר מתחלפים
משאירים בי עקבות ברורות של פחדים הייתי יושב
רושם ושוב מוחק מילים שלא אומרות לי שום דבר
וכבר אבדתי בין דפים לבין פצעים מן העבר
הייתי כותב
חורט בדף עם עט כל מה שבא ללב שלי לתת
אוגר הכל בפנים ואז נותן לזה לצאת מחפש תקוות גדולות ברגעים כל כך קטנים
צולל אך תוך משבר כשמגיעים ימים קשים
בורח משדים אך הם חוזרים לי בשנתי
אוחז בבדידותי בדמיוני האינסופי איך אוכל להבין כבר מה אמיתי
אם הכל מסביב כל כך מלאכותי? הייתי רואה
אנשים נגמרים בשקט
פרצופים נפולים ברחובות ללא רחמים
קירות של מראות
בניינים חדשים בלי חיים
הייתי בוכה
על הסבל
בוכה על הזמן שעבר ולא שיניתי דבר
אם היה לי את האומץ לקום וללכת
הייתי נשאר מחפש תקוות גדולות ברגעים כל כך קטנים
צולל אך תוך משבר כשמגיעים ימים קשים
בורח משדים אך הם חוזרים לי בשנתי
אוחז בבדידותי בדמיוני האינסופי למדתי לכתוב כל מה שצועק מבפנים
וכל מה שהייתי מפנים
כל מה שהסתרתי שנים מחפש תקוות גדולות ברגעים כל כך קטנים
צולל אך תוך משבר כשמגיעים ימים קשים
בורח משדים אך הם חוזרים לי בשנתי
אוחז בבדידותי בדמיוני האינסופי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©