כשאתלה את הנעליים על ענן של זיכרון
אשתעמם לי עם הפחד שמחליף זהות
כמו תאריך כמו צבע כמו מטבע
שקונה תרופה טובה ולא נוגע כי להיות רחוק בין רגע מול מראה סדוקה
צופה באיש שמח אני בטח כבר זקן
מכדי להיות אותו פושע שחוטף לך
את מתנת האהבה של בית הספר מה שוות לי מילותיי
לשקר לי בפניי
על כנפיי אני אנוח
צמר גפן מול הרוח
עדיף להיות צודק כשאשקיף בגעגוע על כוכב של צימאון
ואתנחם לי עם הצער שפותח שער
ומדליק את העצב או בעצם
זה הקצב שאני פה משתגע.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©