ליבשו נא עוז! דירכו נא עוז!
במערות הצורים, חורשים מצילים,
התלקטה הפליטה בימי חשמונאים,
ציחצוח חרבות עם ריננת התהילים
כאחד השיקו דמי יערים וסלעים,
ובמחבא חורשים, במערות אפלה,
ישועה גדולה גמלה.
ואנחנו דור דכא, קצר יד, בני עם עני,
על ליבות בנינו נהלמה נא חוצץ,
ודבר אדוני עמודנו הימני,
והוא פטישנו המפוצץ!
עוד לא כל כוחנו נתנו לבוז -
באלוהים לנו עוז! לעזרת העם! לעזרת העם!
במה? אל תישאלו - באשר נמצאה!
במי? אל תיבדוקו - כל ליבו ידבנו!
מי צרת האומה בלבבו נגעה -
המחנה יאסף, אל נא נבדילנו!
כל קרבן - ירצה, כל מתת - נאמנה:
אין בודקים בשעת הסכנה!
כל פליטת הטוב, שריד העוז והאורה,
שהותיר עוד אל בלבבנו פנימה,
הבה נלקט, לאחרים נאגורה,
ועל נס ביום חילינו נרימה ;
וילוקטו אלינו מקדם עד ים
חיל גדול לעזרת העם! חישפו האור! גלו האור!
אם הררי נשף עלינו נערמו -
לא דעכו כל הניצוצות, לא תמו;
מהרי הנשף עוד נחצוב להבה,
מנקיקי הסלעים - ספירים לרבבה.
על קרקע העם ובתחתיות נישמתו -
עוד תיגה ותנוצץ שכינתו.
הוי, הבו נא יחדיו לעבודה הגדולה!
נגולה הרי הנשף, נגולה! נחשפה נא שיכבות האורים הרבים!
הוי, בני המכבים!
העמידו את עמכם, הקימו הדור!
חישפו אור, חישפו אור!.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©