במקומות מוכרים כבר שותקים הצלילים שאהבנו
ושירים לוהטים כבר הפכו מקצבים ישנים
והזמן כמו עומד משחק בשנים למולנו
רק אנחנו שומעים אגדות וקולות רחוקים בשולי מדרכות עוד קורצות אשליות בכל ערב
הפרחים לוחשים בצבעים מפתים אהבות
שאלות שהיו מצפות ושותקות על הדרך
מחכות כאביון ופושטות את היד לתשובות אני עוד זוכרת, אני עוד שומרת
את המילים, הרגעים, את המבט
אולי אין כבר טעם לשוב בכל פעם
אל אותם הימים אל אותם הימים איך בוער בי הכל ומשאיר סימנים כצלקת
והאור הרחוק עוד רומז זיכרון כה מתוק
מחייכות השנים חלומות אבודים כך בשקט
ובוכה בי בלי קול, בדמעות נסתרות, האתמול.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©