כי טעמנו בושה כחיסון מר
בבית ספר בבית כנסת ברחוב
זמן נוזל וקוצב את עונשינו
בכבלים אזיקים יד ולב תן תקווה עוד לפני הכסף
אהבה עוד תבקע את הים
טרם ליל יקיפנו כבוץ טובעני
ויבדיל בין אדם לאדם כי הפחד בעורקינו כפלסמה
בגבולות במיטות בכיסים
והזמן שוב דוהר כמו רכבת ללא תחנות
למדבר שבקצה הפסים תן תקווה בקצה זיכרונותינו
אהבה כן לכל היא תוכל
ודברי הימים כעלים יבשים
ינשרו מול אזלת האתמול.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©