להתוות בתוכי את הזמן ההולך.
שבת היתה והלכה
והיו לי מילים של חג עבורך,
כמו הייתי פתאום מלכתך. ובתוך המילים של זמן ומקום
הייתי חופנת ראשי.
זרועותיך כלאי, מבטך הוא הדרור
וצחוקך כמו הבליח האור. עוד יהיו ימי חול ניגפים ברגלי
כמו שבת היתה ותשוב,
ואתלה עינבלים לצואר השבת,
שאשמע כשתבוא אלי שוב. אדליק הנרות בעיני לקבלה
כיאה לבואה של מלכה,
ואתה תקדש את חגי וחגך
במילים של שבת ובנשיקה. זה הזמן ההולך בתוכי לקראתך
מתחלף בין קודש לחול,
ויהיו לי מילים של שבת לכבודך
כמו הייתי תמיד מלכתך.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©