ניגשתי למיטה
ראיתי מה אפשר להמציא
אספתי את כל מה שנשאר מהעיר
בכיתי התקפלתי באופן יסודי בין החברה שלי
למה מכש
זה ששומר עלינו באמת מתחשב זכור אותי זכור אותי זכור אותי
עד למקום הקבוע שלנו
אהבה בכרטיס מסומן ואני אוהב אותה מרוצף כמו כליפה
אני מעיר אותך בבוקר
ואנחנו יוצאים החוצה ובין התקופות הקשות לתקופות המיובלות
אנחנו שוכבים ושותים קפה בכוסות דביקות והחברה שלי שמה יד על הרוכסן שלי
ויד אחת על זה של אלוהים זכור אותי זכור אותי זכור אותי
זכור אותי זכור אותי זכור אותי ניגשתי למיטה, ניגשתי למיטה, אני ניגשתי למיטה ובין התקופות הקשות, ובין התקופות הקשות והחברה שלי, ולגבי החברה שלי, והחברה שלי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©