בלב העיר, או קצת על יד,
יש גן קטן – פינת מַחְמָד.
שני ספסלים, אולי שלושה,
גינה שמורה, כמו חדשה. כשהשכן שלי רועש
ומה שאין לו - זה מה יש, תוכלו למצוא אותי בגן -
מרגיש שלם, מרגיש מוגן. גן קטן בלי יומרה,
גן פשוט – לא טוב, לא רע. ביום בהיר,
או בסגריר -
כאילו סתם עוד גן בלב העיר. מקום קטן, פרחים קטנים ירוק, כחול, כמו בַּגַנִים. קורה שיש פתאום אדום - כזה שלא רואים כל יום. ושם, כמו בציור יָשָן
של נחום גוטמן, או סזאן,
אני מֵיטִיב לבי בָּאור
בְּעֵץ, בְּפֶרַח, בְּצִיפּוֹר. גן קטן, בלי יומרה . . . זוכר שם, כמו בהרפתקה,
את ילדותי הרחוקה
כשאנשים הלכו לאט
ודי הרבה היה מעט. ולא היה צריך חדש,
גם בַּיָשָן היה ממש.
ולי היו המון תקוות
כי התשובות היו טובות. גן קטן, בלי יומרה . . .
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©