כבר תשע וקצת בליל שבת, קהל רגיל מתאסף לאיטו ואיש זקן יושב לצידי, עושה אהבה עם כוסו. הוא אומר "בן נגן לי זכרון ילדות, לא ממש בטוח איך הוא הולך אבל הוא רך ונוגה וידעתיו בעל פה כשהייתי צעיר ופוחז" לה לה לה. שיר לנו שיר פסנתרן הבר, שיר לנו שיר עכשיו כי כולנו במצב רוח לשיר - וברוח אתה קפיטן ג'ון על הבר הוא חבר שלי נותן לי לשתות בחינם והוא מהיר בבדיחה - או להצית לך - אך ליבו הוא לא ממש שם. הוא אומר "לאט לאט זה הורג אותי" והחיוך מפניו נעקר, "כי בטוח שהייתי כוכב היום, לו יכולתי לצאת מהבר" לה לה לה. פול הוא סופר - בעיקר נכסים - שעוד לא מצא זמן לאישה והוא מדבר לו עם גבע שעדיין בקבע ובטח יישאר בצבא והמלצריות מתאמנות בפוליטיקה, אנשי עסקים משתכרים לאיטם והם שותים לחיי הבדידות הזאת, זה עדיף על לשתות לבדם לה לה לה. שיר לנו שיר. זה קהל די נחמד בשביל ליל שבת והמנהל זורק לי קריצה כי הוא יודע שאותי הם באים לראות, לשכוח מעט מחיי השגרה והפסנתר נשמע כמו קרנבל והמיקרופון מזיע מחום והם זורקים לי כסף לתוך הקנקן ואומרים "היי, מה אתה עושה פה?!" לה לה לה. שיר לנו שיר.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©