כשהצל בראשי
מאיים על נפשי,
אז אני מסתתר
בפסנתר, בפסנתר. ואני מנגן
והפסנתר עלי שומר ומגן,
הלב על חוף קרוב לרגע עוגן
לפני שהוא נסחף שוב אל הים הקר
והמלוח.
זהו יופיו
החום טבוע בגופו, באופיו,
אנוח לעולם בסתר כנפו,
אני אמתח את המיתר מתחילתו ועד סופו. כשהצל בראשי
מאיים על נפשי,
אז אני מסתתר
בפסנתר, בפסנתר,
ואני מאלתר
ואת שפיות הדעת שוב מאתר
הלב לרגע משמחה מנתר
לפני ששוב ישקע בתהום כל האבוד
והשכוח.
זהו יופיו
החום טבוע בגופו, באופיו
אנוח לעולם בסתר כנפו
אני אמתח את המיתר מתחילתו ועד סופו. כשהצל בראשי
מבקש את נפשי,
אז אני מסתתר
בפסנתר, בפסנתר
מנגן. זה כל יופיו
החום טבוע בגופו, באופיו,
אנוח לעולם בסתר כנפו
אני אמתח את המיתר מתחילתו ועד סופו. כשהצל בראשי
מאיים על נפשי,
אז אני מסתתר
בפסנתר, בפסנתר,
מנגן.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©