עת סתר שלף, קירותיו סיבי-חציר,
נגע צפצוף רמשי הליל, ליל קציר,
הבת לעלם סחה וחינה נוטף: כשכורים טלטל אותנו האביב, געש פלאים. עת מן התל הגלשנו מבטים לגיא.
מדהמת-לב השתוללה פה מן העמק לגבהים. זו מערבולת ססגונית, שגעה עיני.
עתה הקיץ עז, הו על פתחינו נח בשל ! קולך דובר, עלמי, הו! ובלבי ניבים יעיר, הו!
עת סתר שלף.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©