מילים: צרויה להב לחן: יעל דקלבאום עיבוד: גיל לואיס
בעיר שהתלבשה בגדי סגריר
בלי אף אחד שיתאהב בי או ירגיע
אפילו סתם יגיד שהוא מכיר
וינסנט עם הכובע-קש שלו הגיע על גדת נהר ישב והסתכל סביבו
את הסנדוויץ' מהכיס פירק בנחת
הושיט לי חצי וסימן לי שאבוא
גם לו עצוב, אפשר לאכול ביחד פרוסה עם קצת גבינה ועגבנייה
סירות במעגן התנדנדו חורקות
עורב רעב העיז והתקרב
ולא יכולתי להפסיק לבכות ככה הכרנו, וינסנט ואני
אחי הנאבק והפרוע
מסריח מייסורים וגאוני
מסתיר אותי מהצלפות הרוח ככה המשכנו, הוא עם כלי הציירים
בשדות הקיץ, בתחנות האפלות
אני עם קטנותי והשירים
נפעמת מהמוזיקה שלו תמצית היופי היא נשמת הפרח
תמצית הצבע אור גועש של נר דולף
מי שמביט בלי למצמץ בשמש
ייצא מדעתו ויישרף ואין כאן שום דבר רומנטי בסיפור
על חסד הגדולה שלא חדל
גם כשהתמוטט מול הסירוב
בקליניקה המפתיעה של הגורל וינסנט, אח שלי אהוב
נצא אל זוהר הלילות
דבר איתי על איך זה באמת
ואל תרשה לי נחמות קלות.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©