העולם סביבי ישן, השקט כמו גרזן
רק אני והבדידות יוצאים להסתובב
ואין לי נחמה, ואין בי נשמה ואין לי יותר גוף להחזיק את הכאב רוב היום אני חנוק, עושה את עצמי עסוק
מאז שאת הלכת איבדתי את עצמי
ורק המחשבה, חוזרת מכאיבה
מה את עושה עכשיו, ועם מי ועברת מולי ברחוב, ורציתי לספר
אבל שתקתי כמו אידיוט כי לא הצלחתי לדבר
ולחשתי לעצמי, וביקשתי שם למעלה
שתבואי, תחזרי, אפילו רק הלילה כל רוח בחלון, כל בגד בארון
אומרים לי רק אותך, מחזירים להתחלה
אז אני מחזיק חזק, נושם את המרחק
עוצם שוב את עיניי ומתכונן לנפילה ועברת מולי ברחוב.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©