בקושי השארתי סימנים כשעזבתי
נעלתי את הזכרונות בחדר הקטן
האנשים שאיתם שיחקתי
נולדתי כאן. בכביש הקטן לדרך הראשית
אני הולכת, לא מסתובבת להביט
אני יודעת, אתם עומדים מאחור
מחכים שאעצור. מעלי שמיים - מתחתי אין כלום
שיפלו עליי המים - נראה אם אני אקום
הדרך הזאת בולעת, אין לה ניחומים
כמו מכונית שנוסעת בלי מעצורים. אני מתעייפת, אני מפחדת
לא מחזיקה את עצמי על האדמה
חייבת לחזור, לעשות את הדרך
בשביל הישן. לא מאוחר, חכו לי בפתח
לא נהיה קשים, על אף הכאבים
פתחו את הדלת לחדר הקטן
נולדתי כאן. מעלי שמיים.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©