את ריצפת האש מעל מזבחך זרה הלאה, הנביא,
ונטשתה לנבלים -
תהי להם, לצלות עליה צליים ולשפות סירם
ולהחם כף ידם.
ואת הניצוץ מלבבך זרה, ויהי למו להצית
גלום הקטורת אשר בפיהם
ולהאיר על שחוק הזדון, האורב כגנב תחת שפמם,
ועל הצדיה אשר בעיניהם.
הנה הם הולכים, הנבלים, הנה הם באים
והתפילה אשר לימדתם על לשונם,
כואבים את מכאובך ומקווים תיקוותך - ונפשם
אל הריסות מיזבחך ישאו;
ועטו אחרי כן אל ההרס וחיטטו בגל מפלתו,
וחילצו את אבניו המנופצות,
ושיקעו אותן בריצפת ביתם ובגדר גנם,
ומצבות על קברים יקימון;
וכי ימצאוןבמכיתתן את לבבך השרוף -
לכלביהם ישליכו אותו. בעט איפוא במזבחך, בעט ברגל קלון -
ועל אישו ועשנו יתערער.
ומחית במחי יד אחת את קורי העכביש
אשר נמתחו לנימי כינור בלבבך
ותארוג לך מהם שיר תחיה וחזון ישועה,
משא שוא ותרמית אזניים -
וזריתם לרוח, ותעו קרועים וצחורים בחלל העולם
ביום צח באחרית קיץ,
אשר לא ימצא חוט כסף את אחיו וקור את רעהו,
וביום הסגריר בראשון יאבדו;
ופטישך, פטיש הברזל אשר נישבר מרוב דפוק
על ליבות אבן לבלי הועיל,
תשבור שבר על פני שבר וכתות אותו למעדר
וכרית לנו קבר.
ואשר ישים זעם אלוהים בפיך - אותו קוב
ואל תחרד שפתך;
ויהי דברך מר כמוות, ויהי הוא הוא המוות -
נשמענו ונדעה.
ראה, שיפעת הלילה כיסתנו, שפונו מחשכים,
וכעיוורים נגששה;
נפל דבר בינינו ואין יודע מה נפל,
ואין רואה ואין מגיד,
אם זרוח זרחה לנו השמש ואם שקעה -
ואם שקעה לעולמים.
וגדול התוהו מסביב ונורא מסביב התוהו
ואפס מיפלט;
וכי נשווע בחושך וכי נתפלל -
אוזן מי תישמע?
ואם קיללת אלוהים אכזריה נקלל -
על ראש מי תחול?
וכי נחרוק שן ואגרוף זעם ניקפוץ -
על קודקוד מי ינחת?
את כולם יבלע התוהו, ישא הרוח,
וכאשר יאבדו יאבדו;
ואין משען עוד, ואוזלת יד, ודרך אין -
והשמיים מחרישים;
יודעים הם מה חטאו לנו, שאול חטאו -
ובדממה ישאו עוונם.
פתח איפוא אתה את פיך, נביא האחרית,
ואם יש עימך דבר - אמור!
ויהי מר כמוות, ויהי הוא הוא המוות -
אמור!
למה נירא מוות - ומלאכו רוכב על כתפנו,
ובשפתינו מיתגו:
ובתרועת תחיה על שפתיים ובמיצהלות משחקים
אלי קבר נדדה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©