מילים: שי רותם לחן: לירון בן שמעון
זרים וקרובים צלקות ומילים
נפגשים ברחובות מקבילים
בעיניה הוא אש בעיניו היא המים
אף פעם לא מחזיקים ידיים כל הדרך בטרמפים עד לנקודה
שראה בה כאב או ראה בה אישה
היא לובשת שמלות שידע להבחין בה
הוא עדיין לא מבין על מה המהומה אולי בכלל היא משוגעת ואולי הוא משוגע
לפעמים היא נשארת שם עד לצאת החמה
הוא כותב לה על העור בסימני נשיקה
זה מספיק קרוב הפעם מספיק קרוב לאהבה זרים וקרובים צלקות ומילים
נפגשים ברחובות מקבילים
בעיניה הוא שקט בעיניו היא הרעש
אף פעם לא יחיו ביחד
כל הדרך בטרמפים עד לנקודה
שראה בה כאב או ראה בה אישה
היא לובשת שמלות שידע להבחין בה
הוא עדיין לא מבין על מה המהומה אולי בכלל היא משוגעת ואולי הוא משוגע
לפעמים היא נשארת שם עד לצאת החמה
הוא כותב לה על העור בסימני נשיקה
זה מספיק קרוב הפעם מספיק קרוב לאהבה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©