באור ובגשם העיר מסורקת.
היפה באמת - היא תמיד ביישנית.
אלך נא היום, עם בתי הצוחקת,
בין כל הדברים שנולדו שנית. הנה הזגוגית - שמה צלול משמותינו
ומי בקיפאון הרהורה יעבור?
על קו מיפתנה, כעל סף נישמתנו,
הרעש ניפרד מן האור. הנה הברזל, האליל והעבד,
נפח הימים הנושא בעולם.
הנה, בת שלי, אחותנו האבן,
הזו שאיננה בוכה לעולם. גבהו בימינו האש והמים.
אנחנו עוברים בשערים ומראות,
נדמה - גם הלילה הוא נהר היומיים,
אשר על חופיו ארצות מוארות. נדמה - גם אנחנו הבוקר נגיע
אל בית אחרון בנתיב הרחב
ושם עוד ניצב לבדד הרקיע
וילד משליך כדורו לרגליו. באור ומטר השדרה מסורקת.
דברי, ירוקה, רעשי רעשי.
ראה, אלוהי, עם ביתי הצוחקת
אני מטייל ברחובך הראשי.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©