עכשיו כשהכול, זורם כבהרמוניה
של בליל קולות, וזרם אנושי ברחוב
יש תו אחד, אשר ברח מהסימפוניה
לבוש מעיל דהוי צועד מחוץ לנוף רוח חמה, עולה מן המדבר ללטף, ללטף את פניו.
שקט עכשיו, וכשהוא מחובר
השמיים פותחים לו אשנב. אבא, תמיד היינו ילדים של אלוקים
אבא, אנחנו לא נזוז- עד שמבין העננים
תראה פנים ואת רואה אותו בעין הסערה
הוא לא לבד, כי מבטך איתו
ואת עולה איתו אל תוך המרכבה
שממריאה תמיד, אל תוך האהבה רוח חמה, עולה מן המדבר ללטף, ללטף את פניו.
שקט עכשיו, וכשהוא מחובר
השמיים פותחים לו אשנב. אבא, תמיד היינו ילדים של אלוקים
אבא, אנחנו לא נזוז- עד שמבין העננים
תראה פנים.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©