אדם מביא על עצמו
את המקום אליו שלח עיניו,
לולא נשא לשם עיניו
היה המקום נשאר בשלו
והאיש היה נוח בתוכו. מביתו הולך אדם
להביא מילים של אחרים
להשמיע אותן בפי אביו ואימו.
הם בודקים בידיו
אם הביא עבורם את הדיבור עצמו. אדם אינו צריך
שדות בחייו
שתמיד יכול הוא
לתעות בין חדרי ביתו,
לשאול היכן רועים אחיו
ולחפש פריחה בקיר ילדותו. תמיד בביתו מישהו
ישמור עבורו את אסונו
ומישהו אחר יחלום את חלומו.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©