הרופא אמר לי שאני חייב להפסיק ושכדאי שאגור ליד מים,
אז בינתיים יש לי דליפה בכיור ואני לא מצליח להתחיל כבר שנתיים.
חולפים מחר ועוד מחר ושק התירוצים שלי נגמר,
אני כמו ילד
מסוחרר
מההיצע, מהביקוש
ובעיקר מרגיש תלוש, אוסף מיחוש
ועוד מיחוש ושוב נפער. קרן שמש מאוחרת שפוגעת בתריסים נכנסת בסלון לשבור את הכלים,
התודעה שלי סמיכה בתוך המצעים והרצפה שלי תקרה וכל הסל שלי ביצים
וכבר שלושה ימים אני לא יכול לישון כי היא פגעה בי עם משפט שעף
מהאוזן לגרון
ושוב אמרה שזה הקש האחרון
אבל אולי היא משקרת
ויש לה עוד המון. אבל היום היא מגישה לי זר קוצים באגרטל, לזכר התמימות.
מזליגה דמעה סמלית מהעין השמאלית, בשם ההתפכחות.
חולפים מחר ועוד מחר ושריר הלב שלה נגמר,
כבר נעשה לה מאוחר.
היא מבינה את זה פתאום
באמצע או בסוף כל יום,
נמתחת ופוקעת כמו מיתר. פיה טובה, פיה רעה, אני רק עוד איזו יד שמחפשת אחיזה
על צלע הר, בעיר שלווה, בכתם צבע על מפה
צולל עמוק מדי בכוס ריקה.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©