במרחב שדות
שיח עמד.
האביב, קיץ -
תמיד בדד. עליו נשרו,
כל בו נירדם.
סביבו היקום
נדם, נדם. ובליל עבות
שחק קדר,
זלף יורה,
סער עבר. בוקר טלול
פתע ניבט.
דבר מה רגש,
תוכו נבט. ביצבץ, עלה,
הציץ זלזל.
ראשו זקף,
המריא אל על.
האתר פועל ברישיון אקו"ם
כל הזכויות שמורות 2022 ©